יובי היה אופטימי ומלא שמחת חיים, תמיד היה שמח בחלקו ושמח בשמחתם של אחרים. באישיותו הצנועה, סחף אליו חברים רבים, מתוך כריזמה עוצמתית ומנהיגות שקטה וטבעית שהייתה טבועה בו. חבריו מספרים, שלכל אחד מהם נתן להרגיש שהוא החבר הכי טוב שלו. ובאמת, עבור כל אחד מהם היה יובל חבר קרוב אוהב ואהוב. יובי חיבר בין אינספור מעגלי החברים שלו ויצר קבוצת חברים גדולה, בה כולם הכירו כמעט את כולם.
המשפחה הייתה מאוד חשובה לו והוא דאג לבלות במחיצת בני משפחתו בכל רגע פנוי.

לפני שירותו הצבאי, יובל התנדב לשנת שירות בכפר הנוער "קדמה" מתוך רצון לתרום לחברה ולהעצים את הנוער שנשר ממסגרות חינוכיות. יובי ראה בעשייה עם נוער שליחות חשובה, יצר קשרים מיוחדים עם חניכיו והיה עבורם אח בוגר המתווה להם את הדרך מחזק ומעצים אותם. עתידם היה חשוב לו והוא שמר איתם על קשר גם בזמן שרותו הצבאי.

ב-20/11/2011 גויס לשירות חובה ביחידת "אגוז", השייכת לחטיבת גולני, והחל את מסלול ההכשרה שלו כלוחם. מתחילת המסלול בלטו כישורי המנהיגות הטבעית שלו ובסוף הטירונות התמנה למ"כ בצוות שלו.
מפקדיו המליצו על יציאה לקצונה, אך שבועיים לפני סוף המסלול נפצע במהלך מסכם קרב מגע, פרק את הכתף ונזקק לניתוח ולשיקום ארוך. בעקבות הפציעה שוחרר זמנית מהצבא. בתקופה זו, עבר טיפולים פיזיותרפיים במטרה לחזור לשירות כלוחם. חזרתו לצבא הייתה כרוכה בקשיים, אך יובל התעקש והצליח, ובפברואר 2014 גויס מחדש, תחילה לתפקידים ביחידה, עד שהשיג את מטרתו וחזר לשרת כלוחם ביחידה. יובל חזר לצוות ולתפקידו הקודם כמ"כ חוד, אותו המשיך לעשות, לדברי מפקדיו, בצורה מקצועית כאילו היה שם תמיד. מפקדיו מספרים, ש"יובל היה לוחם ומפקד מעולה, עצמאי ויוזם, שלקח על עצמו אחריות מעבר לתפקידו. מעמודי התווך בצוות ובפלוגה, חתר למצוינות והיווה בכך דוגמא ומופת. יובי היה חברותי ובעל חוש הומור, אהוב ומוערך על ידי הסובבים אותו".

יובל נפל בקרב המר בשכונת סג'עייה שברצועת עזה ביחד עם חברו לצוות טל יפרח ז"ל, יום שני כ"ג בתמוז תשע"ד 21/7/2014, בעיצומו של מבצע "צוק איתן". בן 21 היה בנופלו. לכל אורך הדרך, בחייו הקצרים אך המלאים בעשייה, יובל האמין בדרך שבחר ופעל מתוך ערכים של נתינה, אהבת האדם ואהבת הארץ שלמענה לחם. לאחר נפילתם של יובל וטל, הקימו חבריהם לצוות מצפה לזכרם שנקרא "מצפה החיוך" בגלבוע.

סמ"ר יובל דגן הותיר אחריו הורים,אח בכור ירדן ואת החברה דניאלה.

יהי זכרו של יובל ברוך.

אור יצר עם חניכיו קשרים מיוחדים והיווה עבורם מודל לחיקוי ולהשראה.
אור אהב מאוד מוזיקה ולמד לנגן בגיטרה ובמפוחית.
אחד ממאפייניו הגדולים של אור הייתה אהבתו לארץ ישראל.
אור הרבה לתור את הארץ לאורכה ולרוחבה, ביחד עם חבריו, לצפות בנופיה, ובמיוחד לתור במעיינותיה.

בתחילת חודש דצמבר 2011 התגייס אור לצה"ל, ובחודש מאי 2012 עבר אור ליחידת אגוז ונקלט היטב בקרב חבריו ליחידה.
כמו במעגלים רבים אחרים בחייו, גם ביחידת אגוז אור היה מאושר מאוד,
וגילה מוטיבציה גבוהה, לצד רגישות ואנושיות מרבית לחבריו, מפקדיו, ובהמשך גם לפקודיו.
אור השלים בהצלחה רבה את מסלול ההכשרה של הלוחמים ביחידת אגוז ב- 7.3.2012, יום הולדתו ה-20.
ביולי 2014, במסגרת מבצע צוק איתן, אור וצוותו לחמו בשכונת סג'עייה שבעזה,
ובליל ה-21 ביולי 2014, במהלך הלחימה, אור ומרבית חבריו לצוות נפצעו.
באותו הקרב, שני חבריו הטובים סמ"ר טל יפרח וסמ"ר יובל דגן, שהיו סמוכים לו באותה הפעילות, נפלו.
לאחר תקופת טיפולים והחלמה, חזר אור לצוות כלוחם. בנובמבר 2014 אור השתחרר כלוחם מהצבא.

חודש לאחר השחרור, יצא אור לטיול במזרח הרחוק ביחד עם חבריו לצוות, טיול ממנו לא שב.
בבוקר יום שבת ה- 24.5.15, אור החל את הטרק במסלול הלאנגטאנג והאגמים הקפואים בהרי ההימלאיה, בצפון נפאל.
אור היה שמח וטוב לב בעת שהחל את הטרק שהוביל למותו, מספר שעות מאוחר יותר. רעידת האדמה החמורה בעוצמתה, גרמה למפולות של סלעים אדירים שהתדרדרו לוואדי התלול בו אור טיול בגפו. אחת המפולות הקשות פגעה באור, שנהרג מיד.בנפאל התקיים מבצע מורכב של חיפוש, איתור וחילוץ. במבצע סייעו צוותים ישראלים, מתוגברים בחבריו לצוות של אור, מיחידת אגוז, בפיקוד המפק"צ (שנלחמו ביחד עם אור במבצע צוק איתן). לאחר סריקות וחיפושים שנמשכו ימים ארוכים, אור אותר, חולץ במבצע ארוך, מורכב ומסוכן, והושב הביתה.

אור הותיר אחריו הורים- אורית ופטריק, אלה- אחות חיילת, נדב- האח הקטן וחברים רבים.

יהי זכרו של אור ברוך.

* אנא, ציינו בפרטים שעת הגעה צפויה.

** באם אתם מרכזים קבוצה של מתנדבים המעוניינת להגיע (מעל 5 חברים) אנא ציינו זאת.

*** ניתן לישון בחווה ולכן אם יש סימון של מס' ימים רצופים- ההנחה תהיה שאתם מעוניינים לישון בחווה.

במהלך שישי-שבת לא מתקיימות עבודות, אך ניתן להגיע לעשות שבת בחווה ובכך גם לשחרר את החבר'ה הקבועים בחווה לצאת הביתה.

אנא הגיעו להתנדבות בחווה עם: כובע, מכנס ארוך, נעליים סגורות ובקבוק מים.

להוראות הגעה, יש להיכנס ללשונית צור קשר.

בואו בברכה!

חלק מהכלים אותם הנער רוכש במרחב השטח:

– פיתוח מודעות עצמית בנוגע לתוצאות מעשיו ובחירתו של הפרט.

– פיתוח מידה גבוהה יותר של אחריות הפרט כלפי עצמו וכלפי אחרים.

– רכישת אסטרטגיות התמודדות בריאות יותר שמעלות את מידת השליטה העצמית של הפרט.

– מתן חוויות הצלחה המגבשות תפיסה עצמית חיובית יותר.

– לימוד שיטות יצירתיות לפתרון בעיות ולרכישת מיומנויות תקשורת ושיתוף פעולה.

– סיוע לפתח נקודת מבט מציאותית של הכוח והיכולת שהפרט יכול להציב לעצמו. מודעות מוגברת זו תסייע לתהליך קבלת החלטות טוב יותר.

בעלי תפקידים בעמותה

נושאי משרה
יהונתן קם – מייסד, מנכ״ל  העמותה.
מיכל גבאי – רכזת הטיפול.

ועד מנהל
יוסף רון- מנכ"ל PyroH2. יו״ר העמותה.
אורי קוצר- פרויקטור ומומחה בתחום הגז הטבעי, מפקד יחידת החילוץ ערד.
אור רייכמן- חבר לצוות מיחידת אגוז. מייסד. 
רחמים פרגון – חבר לצוות מיחידת אגוז.

ועדת ביקורת
יאיר ריבלין – מהנדס ופרויקטור.
מוטי שטיינברג- רו"ח ומנהל את שפירא-שטיינברג רואי חשבון.

חברי עמותה
אבנר חרמוני- מנכ"ל חברת 'דרך הים'. 
אלי בוך- מנהל פלנטרופיה קרן אדמונד דה רוטשילד.
טל בהרב – איש חינוך. מרכז שכבה ומחנך במשרד החינוך.
יניב יהב- מנהל כפר הילדים והנוער 'נרדים'.
עמירה חיים – לשעבר מנהלת מחוז דרום במשרד החינוך.