fbpx

יובל דגן

"ילד רוץ תפשוט את המדים תחזור הביתה נגהץ לך מדים חייך את החיוך שלך כמו של מאלכים רק שמור לי עליו,
שמור לי עליו אלוקים" (מתוך השיר "שגרת מלחמה", כתבה: שיראל זיקרי)

יובל (יובי), בן רחלי ועובדיה, נולד בי"א באדר א' תשנ"ב (15/2/1992).
יובל גדל והתחנך בכפר סבא, למד בבית הספר היסודי "ברנר",
בחטיבת הביניים "שרת" ואת לימודיו התיכוניים, בתיכון "הרצוג".
כספורטאי מוכשר, יובל מאוד אהב לשחק כדורגל, בכיתה ד' הצטרף לקבוצת הילדים במועדון הכדורגל של הפועל כפר סבא ומשם המשיך לקבוצת הנערים.
בגיל 16 השתנו שיקוליו, הלימודים בתיכון, התרומה לחברה והשרות הצבאי היו בראש סדרי העדיפויות.
הוא פרש מהפועל כפ"ס, אך לא ממשחק הכדורגל, שהמשיך להיות אהבתו הגדולה, יובי המשיך לשחק באופן קבוע, בכל הזדמנות שנקרתה בדרכו.
יובל אהב מוסיקה והתחבר בעיקר למוסיקה עברית ישראלית. בגיל 16 כתב שיר על "עץ הזית" ולאחר נפילתו נמצא שיר נוסף
שכתב "מדינה עכשיו", על הצורך להתאחד כולם ולעשות יותר עבור המדינה.

עמותת ניצן - חווה טיפולית: חוות נוער חקלאית, טיפול באמצעות שטח,

יובי היה אופטימי ומלא שמחת חיים, תמיד היה שמח בחלקו ושמח בשמחתם של אחרים. באישיותו הצנועה, סחף אליו חברים רבים, מתוך כריזמה עוצמתית ומנהיגות שקטה וטבעית שהייתה טבועה בו. חבריו מספרים, שלכל אחד מהם נתן להרגיש שהוא החבר הכי טוב שלו. ובאמת, עבור כל אחד מהם היה יובל חבר קרוב אוהב ואהוב. יובי חיבר בין אינספור מעגלי החברים שלו ויצר קבוצת חברים גדולה, בה כולם הכירו כמעט את כולם.
המשפחה הייתה מאוד חשובה לו והוא דאג לבלות במחיצת בני משפחתו בכל רגע פנוי.

לפני שירותו הצבאי, יובל התנדב לשנת שירות בכפר הנוער "קדמה" מתוך רצון לתרום לחברה ולהעצים את הנוער שנשר ממסגרות חינוכיות. יובי ראה בעשייה עם נוער שליחות חשובה, יצר קשרים מיוחדים עם חניכיו והיה עבורם אח בוגר המתווה להם את הדרך מחזק ומעצים אותם. עתידם היה חשוב לו והוא שמר איתם על קשר גם בזמן שרותו הצבאי.

ב-20/11/2011 גויס לשירות חובה ביחידת "אגוז", השייכת לחטיבת גולני, והחל את מסלול ההכשרה שלו כלוחם. מתחילת המסלול בלטו כישורי המנהיגות הטבעית שלו ובסוף הטירונות התמנה למ"כ בצוות שלו.
מפקדיו המליצו על יציאה לקצונה, אך שבועיים לפני סוף המסלול נפצע במהלך מסכם קרב מגע, פרק את הכתף ונזקק לניתוח ולשיקום ארוך. בעקבות הפציעה שוחרר זמנית מהצבא. בתקופה זו, עבר טיפולים פיזיותרפיים במטרה לחזור לשירות כלוחם. חזרתו לצבא הייתה כרוכה בקשיים, אך יובל התעקש והצליח, ובפברואר 2014 גויס מחדש, תחילה לתפקידים ביחידה, עד שהשיג את מטרתו וחזר לשרת כלוחם ביחידה. יובל חזר לצוות ולתפקידו הקודם כמ"כ חוד, אותו המשיך לעשות, לדברי מפקדיו, בצורה מקצועית כאילו היה שם תמיד. מפקדיו מספרים, ש"יובל היה לוחם ומפקד מעולה, עצמאי ויוזם, שלקח על עצמו אחריות מעבר לתפקידו. מעמודי התווך בצוות ובפלוגה, חתר למצוינות והיווה בכך דוגמא ומופת. יובי היה חברותי ובעל חוש הומור, אהוב ומוערך על ידי הסובבים אותו".

יובל נפל בקרב המר בשכונת סג'עייה שברצועת עזה ביחד עם חברו לצוות טל יפרח ז"ל, יום שני כ"ג בתמוז תשע"ד 21/7/2014, בעיצומו של מבצע "צוק איתן". בן 21 היה בנופלו. לכל אורך הדרך, בחייו הקצרים אך המלאים בעשייה, יובל האמין בדרך שבחר ופעל מתוך ערכים של נתינה, אהבת האדם ואהבת הארץ שלמענה לחם. לאחר נפילתם של יובל וטל, הקימו חבריהם לצוות מצפה לזכרם שנקרא "מצפה החיוך" בגלבוע.

סמ"ר יובל דגן הותיר אחריו הורים,אח בכור ירדן ואת החברה דניאלה.

יהי זכרו של יובל ברוך.

דילוג לתוכן